"אני לא חושבת שאתה צריך לצרוח על הילדים", אומרת רינה לבעלה דקות ספורות לאחר שצעק על שלושת הילדים שלא הקשיבו לו. כמובן שיש צדק בדבריה. לצרוח על הילדים היא לא השיטה מועדפת לחינוך והדרכה. היא מכילה סיכונים רבים, כולל חשש לגרימת נזק עתידי לילדים והרס הקשר שבין ההורה לילד.

אולם, בעלה של רינה, אהרן, לא קיבל את העצה בתשואות. "אל תגידי לי איך לגדל את הילדים שלי!" הוא צועק עליה. ברור שהיא עדיין לא ריפאה אותו מנטייתו להרים את קולו. עכשיו הוא צועק גם עליה וגם על הילדים. לעיני הילדים פורץ ויכוח מכוער הגורם להם טראומה שכן הם חשים אשמים בכך שהם אלה ש"התחילו" את הוויכוח, ונגרם נזק הן לבעל והן לאישה. כולם במצב רוח רע. מה השתבש כאן?

כל דבר בעיתו ובמקומו

למרות שהיה צדק בדבריה של רינה, הם נאמרו בזמן ובמקום הלא נכונים. לכן, התוצאות היו הרסניות. כיוון שרינה ואהרן נשואים מספיק זמן כדי להביא שלושה ילדים לעולם, היה על רינה לדעת כבר שאהרן רגיש לביקורת. היא גם הייתה צריכה לדעת שהוא שונא כשהיא מותחת עליו ביקורת מול ילדיו. הוא חש מושפל. למרות שאיש לא אוהב שמתקנים אותו בפומבי, גברים רבים רגישים במיוחד לתחושת אבדן הסטטוס הנגרמת בשל דברי תוכחה המושמעים מול ילדיו. אב רוצה שילדיו יכבדוהו. כאשר אישה מבקרת את שיטות ההורות של בעלה מול ילדיהם, בעלה עשוי לחוש שהוא מפסיד את כבוד ילדיו. לפעמים הוא עשוי להתפרץ בזעם, בניסיון לכבוש חזרה את דרכו לסמכות בעזרת צעקות והטחת עלבונות. לרוע המזל, אף שהדבר עשוי לתת לו עוצמת הפחדה, אין בכך כדי להגביר את הכבוד שרוחשים לו אחרים.

אתם עלולים לטעון כי הבעל הוא זה שצריך לעבוד על אישיותו ובפעם הבאה לא להגיב בצורה נמהרת כל-כך. אך קיימת אסטרטגיה אחרת שסיכויי ההצלחה שלה רבים יותר. בדרך כלל, אלה הרוצים להמתין שבן הזוג שלהם ישתנה, ממתינים עד בוש. במקום זאת, הם יכולים ללמוד לעבוד עם אישיותו של בן/ בת זוגם. הם יכולים להכיר ברגישויותיו והיכן שהדבר אפשרי, לכבד אותן. כמובן שאנו מעריכים זאת כשבן זוגנו מכיר ברגישויות הפרטיות שלנו ומכבד אותן. כל בעל ואישה יכולים לעשות זאת עבור בן/בת זוגם.

במקרה של רינה היא יכלה להמתין לזמן טוב יותר שבו תוכל לעזור לבעלה עם מיומנויותיו כהורה. הזמן האידיאלי יותר לפנות אליו יהיה כמה שעות אחר כך, כשהוא רגוע יותר, ולא בזמן שהאדרנלין עדיין רותח בעורקיו. היא יכלה לבחור גם מקום טוב יותר לשיחה הזו – מקום פרטי כלשהו, מחוץ לטווח השמיעה של ילדיהם. אפילו כשהיא בוחרת את המקום והזמן הנכונים, על רינה ללמוד את אמנות התוכחה. טכניקת ה"סנדוויץ'" של "הענק שבחים, ביקורת, שבחים" עובדות היטב גם כדי לקיים את מצוות התורה "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא."

לחילופין, פתיחת דברי תוכחה בהכרה בכוונותיו הטובות של האדם ובקושי המולד של הסיטואציה, עשויה לסייע רבות להוריד את מחיצות ההגנה ולסייע לאדם להיות פתוח יותר לביקורת. לדוגמה, רינה יכלה לומר, "אני יודעת כמה זה מתסכל אותך כשהילדים מסרבים לשתף אתך פעולה. זה נהדר שאתה מנסה לחנך אותם להקשיב יותר – הם באמת צריכים את זה. עם זאת, מדאיג אותי שכאשר אתה צועק עליהם, הם עשויים להתמקד רק בצעקה שלך והם בכלל לא יצליחו להבין את המסר שאתה מנסה להעביר להם. אני לא רוצה שהם יפתחו כלפיך רגשות שליליים כי אתה אבא נהדר והם זקוקים לך. האם אתה חושב שתוכל לדבר אליהם בנימה שקטה יותר? כך לא תצטרך להתרגז כל כך, ועדיין תוכל לחנך אותם – אולי אפילו בצורה אפקטיבית יותר".

אין ספק שסוג תקשורת כזה דורש איפוק, מחשבה ותכנון. הרבה יותר קל לפלוט את מחשבותינו והן רגשותינו ברגע שהם נוצרים. אך מוטלת עלינו האחריות שלא להקשות על אחרים ולצערם בתקשורת שלנו. קצת מחשבה עשויה לשנות מסר קשה למילים של דאגה אוהבת. ככתוב בספר משלי, "מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח" (משלי טו, ד). אנו אמורים לחשוב לפני שאנו מדברים כדי להשתמש לטובה בכוח שבפינו. שמירה על שלום בית הוא אחת המטרות הגבוהות ביותר שאנו יכולים לשאוף אליהן.