אני גבר עם התפרצויות כעס...

שאלה:

באופן עקרוני אני אדם מאוד הגיוני שמדחיק את רגשותיי, אך מדי פעם יש לי התפרצות של כעס שמפתיעה את אשתי ואותי... מה דעתך על הנידון?

תשובה:

כדאי מאוד שתתחבר לרגשותיך. למרות שלעתים תכופות רגשות הם לא הגיוניים, מכאיבים או מפחידים, יש בהם הרבה אמת. רגשות שליליים יכולים להזהיר אותך מפני סכנה מתקרבת, להודיע לך כשהגיע הזמן לשנות כיוון ובכך לטפח כמיהה לצמיחה אישית. אפילו כשהם מכאיבים, רגשות שליליים יכולים להובילך להבנה גדולה יותר של עצמך ושל העולם. אל תדחה את הרגשות, קבל אותן; היה סקרן. התבונן בהם מקרוב. במקום לחנוק את הרגש באמירה "אני לא צריך להרגיש ככה", הרשה לעצמך רשות לומר "אוי, זה כואב, הבה נראה מה קורה פה". בחיים, זרע הכאב הופך לזרע של צמיחה. כשאתה מסלק את הכאב ומנסה להיפטר ממנו, אתה גם מתעלם מן המידע שהוא יכול להעניק. מצד שני, כשאתה מפצח את הקושי אתה מגלה את המסר.

המלך שלמה אומר בספר משלי: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז, לב).

הגיבור מרוצה אם הוא מצליח להשתלט על עיר ולהרוג את מגיניה. אבל לוכד עיר – כלומר, הבא לכבוש אותה – לא מפיק כל תועלת מהרג התושבים. משימתו מעודנת יותר: עליו להשתלט על העיר אך להשאיר את יושביה בחיים.

לדברי רבי יונה, העיר היא משל לכעס ויושביה מסמלים את שאר דחפינו האינסטינקטיביים. הן הגיבור והן הלוכד כובשים את כעסם, אך הלוכד מכיר בכך שתשוקות פיזיות אחרות (תושבי העיר) נדרשות לשם הישרדות. לכן הוא משעבד אותם למרותו אך משאיר אותם בחיים.

האתגר הוא לחוות את כל סולם הרגשות, להקשיב לחיי הרגש שלנו ולהעריך אותם בצורה נכונה. במרוצת החיים אנו יכולים ללמוד שיעורים רבים. אנו זקוקים להרבה אומץ לב כדי להתמודד עם כל מצב ולשעבד את רצוננו לרצון הא-ל. עלינו לבנות גשר בין הלב ובין השכל, בין הרגשות ובין האינטלקט, כדי שנוכל להבין במוח את מה שהלב אומר.

צריך אומץ כדי להתחבר עם רגשותינו במיוחד כשהם שליליים. יש אנשים העשויים לחשוב שקל יותר להימלט מרגשות על ידי יצירת לוחות זמנים צפופים להחריד ורשימות גדושות של משימות לביצוע, עד כי לא נותרים כל זמן או מרחב לרגשות.

התעלמות מרגשות לא תשנה אותם. או שהם ימשיכו לפעול ברקע ולפגוע בנו בכל מיני דרכים סמויות (כמו להשפיע על תהליכי החשיבה ההגיונית שלנו), או שהם יחזרו אלינו כמו בומרנג ויופיעו שוב בדרכים ברורות מאוד (כמו התפרצויות זעם). אם אנו מרשים להם לתסוס הם תוססים עד כדי כך שאנו מאבדים שליטה עליהם. קשה יותר לחפש פתרונות בצורה ברורה ורגועה כשאתה מוצף רגשית.

הכעס הוא רגש המתעורר בתוכנו כשמישהו או משהו מרגיז אותנו, מתגרה בנו וכיו"ב. הכעס הוא סימן עבורנו. הוא עשוי להתריע בפנינו על העובדה שמישהו פוגע בנו, שהצרכים שלנו לא מקבלים מענה מספק והולם, או שאנו לא מתייחסים ומטפלים בדבר חשוב מסוים בחיינו. מה שלא בסדר כאן איננו תחושת הכעס לכשעצמה, אלא הביטוי הבלתי נאות של הכעס. להלן כמה דרכים בהן תוכל להתמודד עם רגשותיך בטרם יעלו קיטור ויגלשו:

§ הבחן – בדוק בפנים לראות מה אתה מרגיש. צפה ברגשותיך באובייקטיביות של כתב חדשות. אהה, כמה מעניין. אני כועס. חבוק את הרגש בפליאה ובסקרנות.

§ הנמך את הווליום – הפחת את הקולות החריפים של שיפוט, ביקורת וניתוח, כמו: אני לא אמור להרגיש ככה. אדם לא צריך להיעשות אמוציונאלי כל כך.

§ קבל – קבל את רגשותיך. אף פעם אל תתייאש מעצמך על כך שאתה חש כמו שאתה חש. קבלה מזמינה שיפור: אם אני כבר בסדר כמו שאני, אז בוודאי שאני תמיד מסוגל להשתפר עוד יותר.

§ כתוב את רגשותיך ביומן. בצד ההשפעה המרפאת של פעולה זו, היא תאפשר לך לראות את המצב בצורה ברורה יותר אחרי שהאבק ישקע.

§ השתמש במסרי-אני. מסרי-אני יכולים לעזור לנו לתקשר את רגשותינו כשאנו חשים שפגעו בנו או עשו לנו אי-צדק, וזאת מבלי לפגוע בחזרה, להעליב, להאשים או לתקוף אדם אחר. אמירה כמו "אני מרגיש/ה שלא שומעים אותי" היא מסר הרבה יותר אפקטיבי מאשר "אתה לא יודע להקשיב".